שתי הערות על המצב הכלכלי: בעלות צולבת ותמ"ל יוקרתי

כשיד שמאל יודעת טוב מאד מה יד ימין עושה

לפני שהתחיל גל המחאות ששוטף את ארצנו, קראתי כתבה על נושא שנדמה לי שנעלם מעיני רוב הציבור. אני יודעת שלמרות התעניינותי בנושאים כלכליים, לא הייתי מודעת לבעייה המסוימת הזו. “הבעלות הצולבת על נכסים ריאליים ופיננסיים בקבוצת שליטה אחת” נשמעת כמו משהו מאד ערטילאי, כאילו – מה זה משנה איזה נכסים הטייקונים האלה מחזיקים? עוד חברה, פחות חברה, הכל נשלט ממילא ע”י כמה משפחות. ובכן, מסתבר שזה חשוב מאד.

ראשית, הסבר קצר: נכס ריאלי הוא חברה שמייצרת ומוכרת משהו בעל ערך כגון מוצר או שירות (מזון, דירות, תקשורת וכו’). נכס פיננסי הוא חברה שמתעסקת בכסף ומתן אשראי (בנק, חברת השקעות, חברת ביטוח וכו’).

אז למה זו בעיה? בואו נניח שלקבוצת קבצובה יש סופר ובנק. בא אדון איש ורוצה לפתוח סופר חדש. כדי לפתוח סופר, הוא זקוק להלוואה, ולכן הוא פונה לבנק של קבוצת קבצובה. לקבוצת קבצובה אין אינטרס לתת לאדון איש הלוואה, שכן הוא מתחרה בסופר של הקבוצה. יתר על כן, כדי לקבל הלוואה, אדון איש צריך להגיש תוכנית עסקית שמפרטת את המהלכים המתוכננים שלו. כלומר, במקרה הטוב – הוא יקבל תנאי אשראי גרועים, ובמקרה הגרוע – התוכנית העסקית שלו תגיע לידי המתחרים והם יוכלו לחבל בה.

חסמי כניסה גבוהים, עלויות אשראי גבוהות ובלימת התחרות – כולם גוררים עליות מחירים לצרכן. לא טוב.

אכן, סכנה ברורה ומיידית. אבל יש לבעלות הצולבת עוד צד קצת פחות ברור ומיידי: כספי קרנות ההשתלמות הגמל והפנסיה שלנו מושקעות דרך חברות השקעות. מניין לנו שהכספים האלה מושקעים באפיקים הכי משתלמים לנו ולא באפיקים המשתלמים לבית ההשקעות (לדוגמא, אותו סופר מקבוצת קבצובה)?
דווקא כאן אנחנו עלולים להפסיד הרבה יותר מכמה שקלים בסופר, אך זו השפעה נסתרת שקשה לנו מאד לאמוד, וייתכן שלעולם לא נדע שהיה יכול להיות יותר טוב.
ולכן, במקרה זה חובה על הרגולטור להתערב. יתכבדו הטייקונים ויבחרו: או ריאלי או פיננסי. אי אפשר גם וגם.

מה אכפת לי שם המותג, תורידו לי את המחיר

אתמול או שלשום התקשרה אלי בחורה חביבה שערכה סקר מקדים עבור חברת טבע שמתכוונת בקרוב להשיק תחליף חלב אם (סליחה, תרכובת מזון לתינוקות) חדש. היא שאלה אותי כל מיני דברים על הרכיבים, באיזה תחליף אני משתמשת וכמה אני מכירה וסומכת על שם המותג טבע (סומכת, סומכת, למרות טראומת רמדיה). בסוף, היא שאלה אותי כך:

אם יש על המדף אריזת חסכון של מטרנה (700 גרם) ב49.90, אריזת חסכון של סימילאק (900 גרם) ב79.90 ואריזת חסכון (900 גרם) של טבע ב79.90, מה אבחר?

עניתי: תראי, הבת שלי אלרגית למטרנה חלבית, כך שאני תקועה עם העושק של אריזת-לא-חסכון של מטרנה צמחי (400 גרם) ב39.90. אבל אם היא לא הייתה אלרגית, הייתי הולכת על מטרנה שהיא משמעותית יותר זולה.
ואם [אותו הדבר רק ש]אריזת חסכון (900 גרם) של טבע ב69.90, מה אבחר?
עניתי: תחשבי לי עלות ל-100 גרם, אבל לומר לך את האמת – הדבר היחיד שישכנע אותי לנסות משהו אחר, זה עלות נמוכה משמעותית. הרי א. אני דוגלת בהנקה, ומשתמשת בתחליף רק כי אין ברירה, כך שעצם העובדה שצריך לשלם על מזון לתינוקות זה כבר מרגיז אותי, וב. הילדה כבר רגילה ואוהבת מטרנה, כדי “להסתכן” במעבר לסוג אחר, צריכה להיות לי מוטיבציה חזקה מאד.
[בשעת השיחה הייתי בחוץ, אבל עכשיו חישבתי וזה יוצא 7.76 ש”ח ל100 גרם של טבע ו7.12 ש”ח ל100 גרם מטרנה. זה הפרש של 8% שזה לא המון, אבל גם לא ממש מעט. במחיר הזה, אני בטוח לא עוברת, אבל אפילו אם ההפרש היה לטובת טבע, אני חושבת שזה הפרש קטן מדי לעומת “עלויות המעבר”].
בקיצור, אם מתקשרים אליכן, תגידו את אותו הדבר. אולי טבע יבינו שהם צריכים לשבור את השוק כדי להצליח, ואז אולי נזכה לקצת תחרות וירידת מחירים בשוק הדואופולי הזה. ממש ימות המשיח.

Leave a Reply

Your email address will not be published.