הסיפור שלי מתחיל בכיתה ד’ בשיעור מלאכה, בזמן שבבית הספר ה”שוויוני” שלי הבנים למדו נגרות, הבנות למדו לסרוג ולתפור. סרגתי צעיף ותפרתי סינר, ושם זה נגמר. בהמשך, ניסיתי ללמוד לסרוג כיפה, אבל לא לימדו אותי בצורה מספיק מדויקת, וזה לא הלך בכלל. מאז פיתחתי סוג של פחד ממסרגה אחת.
[זו תופעה די רווחת – לסרוג כיפה זה דבר קל מאד, אבל משום מה תמיד ההוראות הן “להוסיף עיניים לפי הצורך” ואם הכיפה מתחילה להיות גלית “להוסיף פחות עיניים”, כשלמעשה יש חוקיות מאד ברורה לגבי כמה עיניים צריך להוסיף בכל סיבוב. ואז, מן הסתם, זה לא יוצא טוב, ואת חושבת שאת לא בסדר ו”את לא מסתדרת עם מסרגה אחת”.]
כעבור מספר שנים, פרצה לחיינו שפרה, בעונה הראשונה של האח הגדול בישראל, שבין שאר המשימות וההתרחשויות המרתקות, הפיגה את השיעמום ע”י סריגה על עצים. בעקבות כך, מגזיני הסטייל בישראל התמלאו בכתבות על סריגת רחוב, סריגת בובות וסריגה בכלל. גם אני נסחפתי בזרם, הוצאתי את המסרגות מהבוידעם המטאפורי ושיחזרתי את הכישורים הבסיסיים עי”י סריגת צעיף וכובע. אח”כ אזרתי עוז והחלטתי לסרוג בובה. בתמימותי, חיפשתי הוראות בעברית ולא הצלחתי להבין דבר: סריגה תמיד מתבצעת מימין לשמאל, אם כך מה היא עין ימין ומה היא עין שמאל? עשיתי ctrl+shift וחיפשתי באנגלית. ומצאתי.
ככל שנכנסתי יותר לתחום סריגת הבובות, הבנתי שמסרגה אחת (קרושה – crochet) היא הכיוון הנכון בשבילי, התגברתי על הפחד וניסיתי. מאז, מעטים הפריטים שאני סורגת בשתי מסרגות (עניין של סיפוק מיידי: סריגה בשתי מסרגות אמנם צורכת פחות צמר, אך סריגה במסרגה אחת מתקדמת הרבה יותר מהר).
באנגלית זה מאד פשוט, שם העין מייצגת את מספר הפעמים שיש ללפף חוט ולהעבירו דרך לולאה. בעברית – עין שטוחה זה דווקא הגיוני, כי זה מה שהיא – שטוחה. אבל כל השאר? כיצד ייתכן שהעין הבסיסית (sc) נקראת “חצי עמוד”, ואם כבר תפסנו את המילה “חצי”, לא נותרה לנו מילה לתיאור hdc?
| אנגלית | קיצור לשם הנוחות | עברית | הצעה חלופית |
| slip stitch | sl st | עין שטוחה | – |
| single crochet | sc | חצי עמוד | בודדת/יחידה |
| half double crochet | hdc | ? | חצי כפולה |
| double crochet | dc | עמוד | כפולה |
| triple crochet | trc | עמוד כפול | משולשת |
[אם אתם רוצים לדעת מה זה כל דבר, אני ממליצה על האתר הזה, שיש בו איורים ברורים והסברים מצוינים]
ליום הולדתי ה28 בעלי קנה לי מכונת תפירה, ומיד נשאבתי גם לתחביב הזה. גם כאן גיליתי שההוראות בעברית מסורבלות ולא מובנות והמשכתי לעבוד לפי הוראות באנגלית.
רק באוגוסט השנה, נפל לי האסימון: “צד ימין” של הבד, הוא בסך הכל תרגום לקוי של המושג right-side. במקום “הצד הנכון” יצא “צד ימין”, וכתוצאה מכך במקום “הצד ההפוך” (wrong-side) יצא “צד שמאל”, למרות שבכלל לא מדובר על כיוונים. באותה מידה היה אפשר לדבר על צפון ודרום! הטעות השתרשה, וקיבלנו גם עין ימין (knit) שבדר”כ נעשית ב”צד ימין” של העבודה, ועין שמאל (purl) שבדר”כ נסרגת ב”צד שמאל” של העבודה (אבל לא תמיד, כך שזה עוד יותר מבלבל וחסר הגיון).
[תיקון: מסתבר שבגרמנית אומרים ימין ושמאל, כנראה משום שגם בגרמנית ימין הוא “נכון” ושמאל שפירושו היה גם “הצד ההפוך”. ולכן סביר יותר שהמקור הוא תרגום לקוי דווקא מגרמנית. בסופו של דבר, יש שפות שבהן ימין הוא “נכון”, ושמאל הוא “הפוך” או “לא נכון”, רק שעברית היא לא אחת מהן. מקור: טלפון לאבא שלי שבדק בכל מיני מילונים גרמניים ממאות קודמות]
למעלה כבר הצעתי חלופות למושגי הסריגה במסרגה אחת שהן כמעט מובנות מאליהן. בתחום הסריגה בשתי מסרגות התקשיתי קצת יותר. אם נלך בכיוון שהצעתי למושגי הסריגה במסרגה אחת, שהיא יותר קשורה ל”איך סורגים בפועל”, אפשר להציע “עין קדמית” ו”עין אחורית”. הבעיה בהצעה זו בעיני, היא שדווקא “עין ימין” הבסיסית יותר, נעשית מאחורי המסרגה, ו”עין שמאל” נעשית לפני המסרגה, כך שלאור הנטייה הטבעית שלנו לחשוב ש”קדימה = ראשון = יותר בסיסי” ההגיון יוצא כאן קצת הפוך. לא טוב.
אז פניתי לבדוק את מקור המילים באנגלית: knit ממילה knot (קשר), כלומר – לקשור קשר. מעניין יותר שהפירוש המקורי של המילה purl הוא “לסובב, לעקל”. כלומר – “”עין ימין” היא “קשירת קשר” ו”עין שמאל” היא “עין מסובבת” או “עין מעוקלת”. באוזני, עין מעוקלת או מסובבת נשמעת יותר כמו טעות או בעיה מאשר משהו שהוא חלק מהוראות תקינות לסריגה, ועל כן זנחתי גם את האפשרות הזו.
אח”כ החלטתי לדבוק בשפה העברית. בהתחלה הלכתי למושג המוכר “שתי וערב”. מצד אחד, סריגה אינה שתי וערב אלא מורכבת מחוט אחד מתמשך (ולא חוטי שתי וערב שמאונכים זה לזה), מצד שני – במילון בן יהודה תחת הערך “סרג” מופיעה ההגדרה “ארג וקלע, כעין מעשה שבכה”, כלומר – שתי וערב. מה שהכריע את הכף מבחינתי שלא לבחור באפשרות הזו היא שוב סגנונית – עין שתי ועין ערב זה דווקא סביר, אפילו אם לא ממש מדויק, אבל להפוך את זה לפועל? לשתו ולהעריב? לא משהו.
זרמתי עם בן יהודה והלכתי לבדוק את ההגדרה של המילה “קלע”, ושם מצאתי שפירושו (חוץ מלקלוע אבנים) לקלוע צמה (בן יהודה מאד התקשה למצוא פה מילים נרדפות והשתמש כל הזמן בנטיות שונות של השורש ק.ל.ע.). באחת הפסקאות הבאות מצטט בן יהודה כך: “עקלתון נושף קלע ופיתום מכשף נצלע”. אין לי מושג למה התכוון המשורר, אבל הקישור בין עקלתון לקלע מצא חן בעיני (אפילו אם זה רק מצלול), במיוחד בהקשר שמצאתי לעיל בין purl ועיקול.
ןעל כן הצעתי היא לדבוק ב”סריגה” כשם האומנות וגם כשם “עין ימין”, היא העין הבסיסית (כמו באנגלית: knit-knitting) וקליעה עבור “עין שמאל”. כלומר: סורגים עין ימין סרוגה, וקולעים עין שמאל קלועה.
נותרנו עם “צד ימין” וצד שמאל” של בד או עבודה. בעקרון, אין כל רע במילים “חוץ” ופנים”, אבל כשמתחילים באמת לעקוב אחרי הוראות תפירה, נמצא את עצמנו “מניחים את החלק הפנימי של העבודה פונה החוצה בתוך החלק החיצוני פונה פנימה”. לי זה נשמע יותר כמו חידה של פסיכומטרי מאשר הוראות. באנגלית זה יותר קל, כי יש להם ביטויים שונים לציון “הפוך” בשלושה מימדים שונים: inside out, upside down, ו-backwards. לדבר הזה לא הצלחתי למצוא פתרון. חשבתי לכיוון של “תוכו כברו”, שכן תוך = הצד הפנימי ובר = הצד החיצון, אבל זה לא עוזר כי (בהוראות שהזכרתי לעיל) עדיין נצטרך לשים את התוך בתוך משהו… המסקנה: אין לנו מספיק מילים בעברית, אולי כדאי ללכת לכיוון של תרגום מילולי מאנגלית בשילוב עם קיצור דרך ראשי תיבות כדי למנוע סירבול? הצד-למעלה-למטה: צל”ל. הצד-הפנימי-החוצה: צפ”ח. קדימה-אחורה: אולי את זה אפשר פשוט להשאיר כ”הפוך”.
אני לא באמת חושבת שאצליח לשנות הרגלים כל כך מושרשים, אפילו אם הם שגויים מן היסוד, אבל להציע חלופה – אפשר ואפילו מהנה. הכי נהניתי לדפדף וירטואלית במילון בן יהודה סרוק, זה הזכיר לי את הדפדוף במילון של פעם מהסוג המודפס, אי אפשר לעשות חיפוש ולתת למחשב למצוא, צריך לגלול בהתאם לסדר הא-ב…
ולמרות זאת, אני חושבת שאמשיך לכתוב הוראות באנגלית, כי כך זה ברור לי ולכולם (וגם המבקרים מארצות זרות יכולים להבין).
[ותודה לתמר, הלל, דוד ומשה, על ההפניות למקורות, מקווה שלא אכזבתי]
לא נראה לי שבבית הספר השיוויוני שלך בכיתה ד’ הבנים ניגרו והבנות סרגו. כנראה זה היה כבר בכיתה ה’.
אולי הם למדו משהו אחר, אני לא יודעת כי לא היינו באותה כיתה, אבל אנחנו סרגנו ותפרנו. בוודאות.
הגיוני, אבל בכיתה ד’ למדת עם בנים באותה כיתה.
אני כמעט בטוחה שבכיתה ד’ כבר היינו מופרדים, וגם אם לא – שיעורי נלאכה כבר היו בנפרד. וגם אם לא, וטעיתי בשנה – זה באמת משנה לסיפור? מספיק ניטפוקים לשבוע בנוכחי 🙂
צודקת. אם לא הייתי לומד באותה כיתה, לא הייתי מעיר כלל
עכשיו אני סקרנית.