Author Archives: תופרת וחופרת

איך הפסקתי לפחד והשלמתי עם זה שאני אמא בינונית וסבירה

אמא טובה

[גילוי נאות: בהמשך הפוסט אמליץ על קורס הורות ואתר שמאד סייעו לי באופן אישי. לא קיבלתי כסף עבור פרסום הפוסט והכל נכתב על דעתי בלבד. כמו כן, ברוב הפוסט אתייחס לאמהות ולא לאבות, למרות שהכל תופס גם להם, פשוט למי יש כוח לכתוב הכל פעמיים.]

מכירים את הסיפור על האפרוח שהלך לחפש לו אמא אחרת? בקצרה, מסופר על אפרוח שאמא שלו מענישה אותו אחרי שלא שמע לאזהרותיה, והוא הולך לחפש לו אמא יותר טובה. אצל הברווזה – הוא לא מצליח לשחות. אצל הדרור – הוא לא מצליח לעוף. אצל החתולה הוא לא מצליח לצוד והכלבה נובחת עליו. עד שהוא מגיע למסקנה שבעצם אמא שלו היא הכי טובה בשבילו, וחוזר אליה חפוי ראש.

אני רוצה להסתכל על הסיפור הזה דווקא מהזווית של האמהות ולא מהזוית של הילד. לכולנו יש תפיסה מסוימת של מה היא אמהות טובה ונכונה. תפיסה זו נובעת גם ממה שאנחנו חושבים לנכון וגם ממה שהסביבה משדרת לנו, אבל פעמים רבות אנחנו לא חושבים עליה בכלל – פשוט עושים דברים “כי ככה” ולא מאתגרים את התחושות שלנו. לפעמים אנחנו מתעקשים עם הילדים על כל מיני דברים ולא יודעים למה, ומצד שני – לפעמים אנחנו מוותרים ולא מבינים למה יש לנו תחושה לא טובה.

עוד

“פשוט” מבשלת

מסתבר שיש אנשים כמו רחלי זוסימן שכתבו בלוג עוד לפני שזה היה מיינסטרים. ועכשיו היא חוגגת עשר שנים לשני הבלוגים שלה “פשוט מבשלת” ו”עפיפונים”. עשר! שנים! לדעתי מגיע לה אות מצטיינת הבלוג על כך שלגמרי חשבה על זה קודם.

10 שנות בלוג, 10 ימי השראה

הכרתי את רחלי דרך פייסבוק (היא זוכרת יותר טוב ממני, מסתבר), וגיליתי הייטקיסטית, אמא ואשת אשכולות של ממש, אישה מדהימה וחברה טובה ואני מאד שמחה להשתתף בחגיגות 10 שנות הבלוג שלה. יש אצלה ה-מ-ו-ן מתכונים מכל סוג ולכל אירוע, כולל “צרכים מיוחדים” כמו מנות נטולות גלוטן או דיאטטיות. עכשיו, אני לא ממש בשלנית מי-יודע-כמה, אבל מה אני כן יודעת לעשות? גרפים! אז הנה התרומה שלי לחגיגה:

פשוט מבשלת

ורוד זה השחור החדש

פוסט תגובה למאמר הפמיניסטיות בלחץ: טרנד הנסיכות הוורודות חוזר.

שלום, שמי רינה וגם אני פמיניסטית שמלבישה את הבת שלה בורוד , שמלות ונצנצים, ואני לא מודאגת שיקרה לה משהו רע מזה. בקרוב – קבוצה בפייסבוק.

מאמרים מהסוג הזה, השייכים לזן פמיניסטי פוסט מודרניסטי כזה או אחר, יוצאים מתוך שתי הנחות שנראות לכותבותים ברורות מאליהן: הראשונה, שגבולות מגדריים הם דבר שלילי ויש לטשטשם ככל האפשר, והשניה, שכל מה שנשי זה רע. מכאן מגיעים די מהר למסקנה המשונה שיש להתיר ואף לעודד התנהגויות נשיות אצל גברים וילדים, אך לאסור ולרסן התנהגויות נשיות אצל בנות ונשים.

אני סבורה ששתי ההנחות שגויות, וממילא הפאניקה סביב הורוד והנסיכות היא מיותרת ומוגזמת. מה גם שאף אחד בכתבה לא הראה שיש נזק כלשהוא במשחק נסיכות. מומחית אחת ״חוששת״ מהנזק שייגרם, בלי להזכיר מאיזה נזק בדיוק היא חוששת או על סמך מה היא מסיקה שייגרם נזק. אח״כ מביאים מספר מחקרים שהראו שאזכור הזהות המינית לנשים לפני שעסקו בפעילות ״גברית״ כמו מבחן במתמטיקה גרמו לירידה בתוצאות המבחן. רק שכחו לציין שהמחקרים המצוטטים בהקשר זה נערכו בין השנים 1999 ו-2008, על נערות ונשים בגיל תיכון ומעלה. אם טרנד הנסיכות התחיל בשנת 2000, הבנות שנולדו לתוך הטרנד הזה לא השתתפו במחקר ולכן מאד אתפלא אם טרנד הנסיכות גרם איכשהוא נזק לנשים שלא נחשפו אליו בגיל הילדות. סביר להניח שיש גורם מתווך אחר שקשור לציפיות החברה שמשפיע גם על ציוני המבחנים במתמטיקה וגם על הנטיה לאהוב ורוד ונסיכות.

עוד

פשוט לסתום את הפה

טוב, די טחנו את הנושא הזה בזמן האחרון, אבל אני חייבת לשתף בשתי מאיות הדולר שלי. למען קוראים שיבואו בעתיד – אני אפרט:

בקמפיין הקיץ של H&M הם שילבו דוגמנית “פלאס-סייז”, בלי רעשים וצלצולים מיותרים, פשוט כחלק אינטגרלי מהקטלוג. בעקבות הפרסום הם קיבלו כמות עצומה של יחסי ציבור חיוביים על מהלך כל כך מהפכני, תגובות חיוביות על שילוב של נשים ממוצעות (אני סולדת מהביטוי “נשים אמיתיות”, כאילו מי שרזה מאד היא לא אישה אמיתית), אך גם תגובות שליליות. החל מהאשמת H&M בעידוד השמנת יתר באוכלוסיה ועד האשמת ג’ני ראנק (הדוגמנית) בכיעור יתר (טוב, עניין של טעם).

אני חושבת שזה היה מהלך מבריק.

אני לא מתומכי חוק הדוגמניות*, לדעתי זו פגיעה לא מידתית בחופש העיסוק. אלא שכשאני מסתכלת על פרסומת לבגדים עם דוגמנית רזה שלא דומה לי או למבנה גופי, לא אקנה שם. לעומת זאת, כשמציגים דוגמנית במשקל ממוצע והיא נראית טוב – זה מעודד אותי לקנות. וזו המטרה של פרסומת. לא?

כבר עשרות שנים נשים רזות מככבות בעולם האופנה והפרסום, אבל זה לא אומר שזו האסטרטגיה האופטימלית. עושים את זה כי “ככה כולם עושים”. ונשים קונות – כי אין משהו אחר. אף אחד לא באמת בודק האם דוגמניות בעלות מבנה גוף ממוצע מוכרות יותר או פחות. כנ”ל לגבי חנויות שמוכרות בגדים עד מידה 40 (או 42 גג). בכל פעם שאני עושה סיבוב רכישת בגדים וחוזרת בלי כלום – אתם הפסדתם כסף. האבסורד הוא שגם רשתות בינלאומיות שיש להן בגדים במידות גדולות יותר, לא מביאות אותם לארץ, ומפסידות קהל שלם של לקוחות. לא ברור לי למה.

עוד