צעד קטן לנסיכה, צעד קטן לאנושות כולה

[אזהרת ספויילרים ל-6 גיבורים, לשבור את הקרח, פלונטר ובת הים הקטנה, אם אכפת לכם מדברים כאלה. כמוכן, במהלך הפוסט אשתמש בשמות הסרטים המתורגמים למרות שהם, בלשון המעטה, לא כל כך מוצלחים.]

בחופשת החנוכה הלכנו לראות את הלהיט התורן של דיסני – 6 גיבורים. חביב מאד. אבל לא התכנסתי כאן כדי להמליץ על סרט, אלא כדי לדבר על הייצוג הנשי שמופיע בו.

יש לנו את הדודה שמתפרנסת מעסק עצמאי מצליח (לפחות כך נראה) מתחת לבית, דבר המאפשר לה להתפרנס תוך כדי שהיא מגדלת לבדה את שני אחייניה בתחושה אופיינית שאין לה מושג מה היא עושה (לא משהו ייחודי לדודות, אני חושבת שרוב ההורים יזדהו עם התחושה הזו לעתים קרובות). הדמות שלה מאד מצאה חן בעיני: אישה עצמאית שעוסקת במשהו שהיא אוהבת ומשלבת בין המחויבויות השונות שלה.

ויש לנו את שתי הסטודנטיות המצטיינות במדעים. אחת קשוחה (שחור ועור) ואחת עדינה (בלונדינית ורודה עם אקססוריז), אך שתיהן מבריקות. מתייחסים אליהן כשוות לכל דבר ועניין וזה מצוין. יתר על כן, כאשר הן מעצבות את הזהות שלהן כגיבורות על, הסגנון האישי והמומחיות שלהן באים לידי ביטוי בתלבושות ובכלי הנשק שלהן וזה גם משמח. גם הגברים מקבלים טיפול כזה, אבל בחלק הזה של הפוסט אני דווקא שמחה על הייצוג המגוון לדמויות נשיות שכולן מעניינות בדרכן הן.

הנה, תכירו:

וגם:

אגב, צפיתי בסרט בגרסתו המדובבת לעברית וראיתי בפייסבוק פוסט שאמר שבאנגלית גוגו אומרת להירו “woman up”, דבר שפוספס לגמרי בדיבוב בעברית שבו היא אמרה “זה לא גברי”, שזה כאילו וואו, אני לא מאמינה שעשיתם את העוול התרגומי הזה, וואו.

בכל אופן, בזמן האחרון בכלל אני צופה בהרבה סרטי דיסני, ואני מודעת לאלפי המילים שנשפכו על ההתפתחות של דמות נסיכת הדיסני במהלך הסרטים האחרונים. במיוחד בסרט פלונטר ועוד יותר במיוחד בסרט לשבור את הקרח. מנשים פסיביות לחלוטין שרק מחכות לנסיך שיגאל אותן, לנשים חזקות שאמנם אינן משוחררות לחלוטין מציפיות החברה (להיות רזה ויפה ובעלת אמפתיה ומחויבות לאושרם של אחרים), אבל פעילות בזכות עצמן ולא תלויות בגברים בלבד. שזו התפתחות טובה לכשעצמה (וואו! נשים עם אישיות! לא ייאמן ממש!). אבל במקביל לשינוי בדמותה של הנסיכה, חל שינוי גדול גם בדמות הגבר, ועל זה לא ראיתי שמדברים כל כך הרבה.

בסיפור של רפונזל כפי שאני זוכרת אותו בילדותי, יש נסיך שעובר במקרה ליד המגדל ורואה את יופיה של רפונזל כשהיא מורידה את שערה מהמגדל. הוא מחליט לנסות לבקש ממנה להוריד את השיער, הוא עולה למעלה, הם מתאהבים והוא מציל אותה. תיק-תק וישר לעניין. בסרט היפהייפיה הנרדמת הנסיך עוד יותר “גרוע”, אחרי שהם נפגשים ביער והוא מתאהב בה בזכות יופיה וקולה הערב, הוא נזרק לכלא המכשפה ולולא הפיות הטובות שמסייעות לו בכל צעד ושעל הוא גם לא היה מצליח להציל אותה. כמובן שחלק גדול מהחידוש בלשבור את הקרח היה שלהתחתן עם מישהו שזה עתה הכרת, רק כי שרתם ורקדתם יחד הוא רעיון לא כל כך מוצלח.

ובת הים הקטנה, טוב – זה כבר באמת שיא של מערכת יחסים שמבוססת על כלום.

אבל מה שקרה הוא שברגע שיש לנו נשים פעילות (נדמה לי שזה נקרא agents), להיות גבר חתיך זה פשוט לא מספיק. פתאום גם הוא צריך יותר ממימד אחד כדי לזכות בלב הבחורה. יתר על כן, גם לגבר יש מוטיבציות וצרכים משלו מלבד הרצון להתחתן. בפלונטר הגבר הגיע אליה בטעות, והוא עוזר לה רק כדי לקבל בחזרה את הכתר שגנב. רק אחרי שהם עוברים חוויה אחת או שתיים יחד הם מתאהבים, ולוקח כמה שנים עד החתונה. אהובה עלי במיוחד הסצנה שבה פלין מנסה להקסים את רפונזל בחיוך שרמנטי סטייל ג’ואי מחברים, והיא בכלל לא מבינה מה הוא רוצה ממנה.

בלשבור את הקרח, הנסיך האנס מעוניין רק בכתר. ואולי בעצם, כל נסיכי דיסני מהעבר היו מעוניינים רק בכתר או באישה לראווה? לעומתו, כריסטוף רק מנסה להציל את הפרנסה שלו, והנסיכה לא מעניינת אותו כלל וכלל. עד שהם עוברים יחד חוויה או שתיים ומתאהבים. וגם הם לא מתחתנים מיד. נשמע מוכר? כמו, נגיד, המציאות?

והאינטראקציה הזו, בין שני בני אדם עם אישיות וקצת עומק, הופכת את הסרטים להרבה יותר מעניינים, בטח לעיניים הבוגרות שלי.

נ.ב.

כשצפיתי בסרט פלונטר הזדעזעתי מהסיום שבו רפונזל מבטיחה לשעבד את עצמה לנצח למכשפה מרושעת בתמורה לכך שתתן לה להציל את אהובה. יוג’ין מעדיף למות מאשר לאפשר לה לרפא אותו ואז להפר את הבטחתה (או לפחות לתת לה לרפא אותו ורק אח”כ לגזור את שערה, שזה היה פי אלף יותר חכם). יושר קיצוני אל מול רשע כזה זה כמו להגיד שזהירות גודווין למשפחות שהסתירו יהודים בביתם היה אסור לשקר לנאצים בקשר לזה.

2 תגובות על “צעד קטן לנסיכה, צעד קטן לאנושות כולה

  1. גלית חתן

    טוב סרטי ילדים ודיסני זה לא בשבילי – אבל אהבתי את זה שלדברייך דמות הגיבורה מגלה "אמפתיה ומחויבות לאושרם של אחרים". חבל שזה עוד לא כ"כ חדר לתודעה של ילדי ישראל והוריהם.

    Reply
    1. תופרת וחופרת מחבר הרשומה

      וואו! זה ממש מעצבן! וורדפרס לא מודיע לי על תגובות חדשות :( אני מקווה שהצלחתי לסדר את זה. בכל אופן, באיחור קל – אמרתי את "אמפתיה ומחויבות לאושרם של אחרים" דווקא כסוג של ביקורת על התפקיד המיועד לנשים כאלה שמטפלות ודואגות לאחרים לפני שהן דואגות לעצמן. זה לא קשור לדרך ארץ או לנימוס הישראלי שנדמה לי שאת מתייחסת אליו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>