דברים שעולים לי על העצבים (ינואר 2012)

מדי פעם, מצטברים אצלי נושאים שעולים לי על העצבים. כמה טוב שיש לי בלוג שבו אני יכולה לשחרר קיטור בלי להתעצבן על אף אחד ספציפי.

למילים יש משמעות

אנשים, ואני ביניהם, אוהבים לדבר. אבל לא תמיד יש הרבה הגיון מאחורי מה שהם אומרים. וכשמנסים להצביע על כך שהאמירות שלהם לא ממש מבוססות במציאות, זה לא מתקבל יפה. לפעמים – זה אפילו גולש לפסים אישיים ואז זה ממש לא נעים. אבל הנה, יש לי פלטפורמה, ואני חייבת להצביע על כמה מילים שיש להן משמעות, ובכל זאת – אנשים מתעקשים להתעלם ממנה.

1. רופא הוא איש או אישה בעל תואר MD. לא כל מי שיש לו דוקטורט אמיתי או קנוי הוא רופא. גם מי שיש לו תואר “דוקטור” ממכללת רידמן ודומיהם אינו רופא. אם אתם מאמינים בכל ה”רפואה” האלטרנטיבית, שיבושם לכם. באמת. אני מאמינה גדולה בכוחה של אמונה לרפא. אבל אל תקראו לאנשים שמבצעים את הטיפולים רופאים. הם לא רופאים, לכל היותר הם מטפלים. לקרוא להם רופאים זו הטעיה מסוכנת.

avocado2. בריא ו/או משמין: בריא הוא פעילות או מזון שתורמים להארכת חיינו ולאיכותם (מבחינה פיזית). משמין הוא מזון שיש בו מספר גדול של קלוריות ביחס לנפח או משקל מסוים. ישנם מזונות בריאים רבים שהם מאד משמינים, כגון אבוקדו, אגוזים, טחינה, שמן זית וכו’. אם אתם חושבים ששמן זית הוא בריא ולכן שופכים כוס שמן על הסלט שלכם, יכול להיות שתהיו מאד בריאים, אבל בהחלט תרתי משמע. מי שמעוניין לשמור על המשקל חייב להתחשב בסך הקלוריות שהוא צורך, ולכן – אם יש מקורות מזון בריאים שהם גם עתירי קלוריות, הוא חייב לצמצם את צריכתם.

יש טענה נפוצה שמזונות מסוימים אינם משמינים, אלא “מה שאוכלים איתם”. ובכן, זה נכון, ולא נכון. הרי ברור שאם אני אוכלת 5 אגוזים וסופגניה, השמנתי יותר מהסופגניה מאשר מהאגוזים. מצד שני, אם אוכל 3 חפיסות שוקולד ביום, וזה הכל, כנראה שארד במשקל, רק כנראה שגם לא אהיה בריאה במיוחד. כך גם לגבי אכילת אבוקדו עם לחם: אתה משמין מהשילוב של סך הקלוריות של הלחם והאבוקדו. אם היית משמיט את אחד מהמרכיבים, סך הקלוריות היה יותר נמוך, ולכן לא היית משמין. זה לא מוריד מהעובדה שבאבוקדו יש כ400-500 קלוריות (שמקורן בשומן) ובפרוסת לחם יש 80 קלוריות.

הערה חשובה: יחידת המידה היא מאד משמעותית כמשדברים על קלוריות ושמירה על המשקל. ב100 גרם אבוקדו יש 160 קלוריות. ב100 גרם לחם יש כ247 קלוריות. השאלה החשובה היא כמה קלוריות יש ביחידה שאנחנו אוכלים – (בשתי פרוסות לחם יש קלוריות כמו ברבע אבוקדו) זו הסיבה שלחם קל הוא כל כך מועיל לדיאטה: ב100 גרם לחם קל עדיין יש 247 קלוריות, רק שפרוסה אחת של לחם קל שוקלת הרבה פחות מפרוסה אחת של לחם רגיל, ולכן אפשר לאכול סנדוויץ’ בחצי מכמות הקלוריות. לעומת זאת, בפרוסת לחם מקמח מלא או שיפון, יש יותר קלוריות מפרוסת לחם לבן (פרוסה כזו היא יותר דחוסה) ולכן היא יותר משמינה, אבל גם הרבה יותר בריאה. זה קצת דומה להבדל בין שפורפרת משחת שיניים לבקבוק חלב. כשמגדילים את פתח היציאה של משחת השיניים, אנחנו משתמשים ביותר משחת שיניים כי אנחנו משתמשים ב”כמה שיוצא”. לעומת זאת, חלב אנחנו שותים לפי יחידת מידה – כוס, קערה או לפי כמה שנכנס לנו לפה (אם אתם אנשים ששותים מהפיה, ואני מאד מקווה שאתם גרים לבד), ולכן לגודל הפיה אין שום משמעות.

diet cokeלגבי משקאות דיאט: ישנם מחקרים רבים (ואפילו רציניים) שמראים על הקשר בין שתיית משקאות דיאט להשמנה. חלקם מצביעים על הקשר הפסיכולוגי (חוסכים קלוריות ע”י שתיית משקה דיאט לצד הסטייק והצ’יפס), חלקם מצביעים על קשר פיזיולוגי (הגוף חושב שהוא מקבל סוכר בגלל הטעם המתוק, ומנסה לפצות על כך שהוא לא באמת קיבל סוכר. זה דומה לתהליך הפיזיולוגי שקורה בעת לעיסת מסטיק), וחלקם מצביעים על מתאם ולא על קשר סיבתי (מן הסתם, אנשים שמנים שותים יותר דיאט מאנשים רזים). אבל צריך להסדיר את העובדות: במשקאות דיאט בהגדרה, יש פחות מ-2 קלוריות ל100 מ”ל. כמעט כמו שתיית מים. יש אלף ואחת סיבות לא לשתות דיאט (כן, זה לא ממש בריא), אבל עצם השתיה עצמה לא גורמת להשמנה. אז לכל מי שאומר לי “עדיף שתשתי קולה רגילה ולא את הדיאט”, סליחה: בקולה רגילה יש לא פחות חומרים מזיקים, ובנוסף יש בה סוכר. גם סוכר גורם לתגובת שרשרת של הגוף שדורש עוד אוכל. אם כך, למה בדיוק מישהו חושב שאני חייבת להוסיף גם רעל וגם קלוריות לארוחה, אם אני יכולה להוסיף רק רעל?

milkלגבי השאלה אם חלב בריא או לא, אם מוצרים מן החי באופן כללי בריאים או לא, אם צריך לבשל אוכל או לאכול אותו חי, ושאר טרנדים בריאותיים כאלה ואחרים: אני לא שופטת. לגבי עצמי, אני יודעת מה אני חושבת ואיך אני מנהלת את התזונה שלי, ואני לא שופטת את ההחלטות של אנשים אחרים. יש לי רק בעיה עם הראיות. ואני מצטערת, זה שיש אנשים שיש להם צליאק ולא יכולים לעכל גלוטן, ושיש אנשים שחסר להם אנזים שמפרק את לקטוז ולכן רגישים לחלב אינה ראיה לכך שהחלבונים האלה בריאים או לא בריאים. יש לכם ראיות אחרות? אני מוכנה לשקול אותן לגופן. אבל זו לא הוכחה. אחת האלרגיות הנפוצות היא לבוטנים ואגוזים, ואני עוד לא ראיתי מישהו (גם מאותם אנשים שמתנגדים לצריכת חלב ומוצריו) שטוען שהם אינם בריאים או אינם מתאימים למאכל אדם. מי שרגיש לגלוטן, חלב או לאגוזים – שלא יאכל אותם. זה לא אומר שכל האנושות צריכה להתרחק מהמוצרים האלה.

3. החלמה היא כאשר מצב רפואי עובר ונגמר. לאחרונה שמעתי על סרטונים (שאני מודה שלא צפיתי בהם) שמתארים חולי סרטן וסוכרת שנרפאו ממחלותיהם באמצעות תזונה בלבד. קטונתי מלשפוט האם אפשר להרפא מסרטן באמצעות תזונה, אבל לגבי הסוכרת – הטענה שהסוכרת נעלמה היא מגוחכת. ולמה – כי סוכרת היא מחלה שנגרמת מתזונה ישירות (ולא בעקיפין). גורמים גנטיים יכולים להשפיע על חומרתה ועל התפרצותה, אבל היא קשורה ישירות למה שאוכלים. ולכן, אנשים שמשנים את תזונתם אינם חווים את התסמינים של הסוכרת, לזה קוראים בשפה רפואית “סוכרת מאוזנת”. באמצעות התעמלות ותזונה נכונה אפשר להגיע לתוצאות מצויינות ולהשתחרר מהתלות בתרופות. אבל אם החולה יפסיק להקפיד על כך, הסוכרת תחזור. אדם בריא (שאין לו סוכרת) יכול לאכול סוכר עד מחרתיים, ולא יחווה אף תסמין חמור מלבד כאב בטן ואולי קצת היפר אקטיביות. זה ההבדל בין חולה סוכרת לאדם בריא. ומי שיש לו סוכרת מאוזנת, לא החלים מהסוכרת. היא פשוט מאוזנת. מאוזנת, כבר אמרתי?

כולם מדברים על שעות, אף אחד לא מדבר על תוכן

באחרונה התבשרנו על מהפכה בחינוך. חינוך חינם מגיל 3! יום לימודים ארוך! לא ברור עדיין בדיוק איך יישמו את זה, וכמה החינוך חינם הזה יעלה ולמי, אבל מה שטורד את מנוחתי יותר מהכל, הוא שמדברים רק על השעות, ואף אחד לא מדבר על הצורה והתוכן.

playgroundפרטים “קטנים” כמו איך הגנים ובתי הספר ייערכו להאכיל את הילדים לאורך שעות היום לא ברורים, אבל מעבר לזה – אף אחד לא מדבר על מה יעשו במשך כל השעות האלה. אני לא רואה בעיני רוחי גננות שהלכו הביתה ב13:30 או 14:00 במשך שנים הופכות את כל העולם שלהן ומתחילות פתאום לעבוד עד 16:00. אני מנחשת שהן ימשיכו ללכת הביתה, ומשעה 14:00 הגן יהפוך לבייבי סיטר. הצהרון העירוני שבני נמצא בו הוא יחסית לא רע – יש להם חוגים כמעט כל השבוע, והם עושים יצירה ולומדים. אבל בסופו של דבר, רוב הצהרונים הם בייבי סיטר. אני בטוחה שברבים מהמקומות, בהעדר תוכנית אחרת, הם פשוט יישבו ויבהו בטלויזיה במשך כל אחר הצהריים. בבתי הספר, לא ברורה לי התוכנית בכלל, אבל צריך להודות באמת: ילדים לא באמת בנויים לשבת על הטוסיק במשך שעות. אני אפילו לא בטוחה עד כמה מבוגרים בנויים לזה. אם לא תהיה מחשבה אמיתית על התוכן של הימים הארוכים האלה, לא באמת נרויח שום דבר, ושוב אני מרשה לעצמי לנחש שנראה יותר ילדים מתקשים להתרכז, ויותר בעיות אלימות.

אני לא חושבת שיש לי את כל הכלים להציע תוכנית לימודים שלמה, אבל הנה ההצעה שלי ליום לימודים ארוך, שגם יועיל לילדים חוץ מלדחוס ידע יבש וחסר משמעות לראשם הקטנים, שהם ישכחו יום אחרי המבחן:

בוקר: מפגש בוקר שבו מדברים על נושא נבחר. גם הילדים משתתפים ומביעים את דעתם, כך שהם מפתחים תרבות דיבור, יכולת לנסח טיעון ועניין בנושאים מעבר לנושאי הלימוד.

עד הצהריים: לימודים פרונטליים או ע”י לימוד עצמאי נתמך ע”י המורה (כן, גם אני ראיתי את התחקיר על מערכת החינוך בפינלנד, ונשביתי בקסמה).

לגבי המיומנויות הנדרשות, אני מאמינה שבימינו, כשידע הוא מאד זמין, מה שחשוב הוא ללמד מיומנויות יסוד כגון קריאה וחשבון, ואת השאר – ללמד בצורה חוויתית. אם כשאני הייתי בביה”ס והייתי צריכה לכתוב סיכום על נושא, למרות שזו פעילות סתמית, לפחות הייתי צריכה להעתיק את החומר בכתב יד, כך שלפחות חלק ממנו עבר דרך המוח. היום בעידן הקופי-פייסט, אפילו זה לא קורה. ולכן – אנחנו צריכים לנצל את הסקרנות הטבעית של ילדים לטובתנו, לתת להם כלים ללימוד עצמי של נושאים מגוונים ולעזור להם ללמוד איך לברור מידע ולשפוט בכלים ביקורתיים מהו מידע אמין.

הפסקת אוכל ארוכה (שעה בערך).

אחרי הצהריים: במקום שהמתנ”ס יפעל בשעות הערב (16:00 והלאה), אני מציעה להעביר את פעילות החוגים לתוך בתי הספר. פעילות אקטיבית בנושאי עניין מגוונים תהיה יותר מתאימה בשעות הקשות שאחרי הצהריים, וגם יאפשרו להורים לבלות זמן איכות עם ילדיהם אחרי שעות ביה”ס, במקום להיות נהגי הסעות שלוקחים את הילדים אל ומפעילויות העשרה כל השבוע.

מעבר לכך שלדעתי התכנים צריכים להשתנות כדי להתאים באמת לילדים ולשקף את השינויים בחברה ובטכנולוגיה, מתווה כזה נותן הזדמנות שווה לילדים במעמד סוציו אקונומי שונה. אם ארוחת הצהריים ניתנת בביה”ס – לא יהיו ילדים רעבים (לפחות בשעות האלה). אם החוגים הם חלק מהפעילות הסדירה בבית הספר, לא יהיו ילדים שמקבלים פעילויות העשרה נרחבות, וילדים שלא. זה לא שבבת אחת יתבטלו הפערים, תמיד יהיו ילדים חכמים וילדים פחות חכמים, הורים שיכולים לתת יותר והורים שיכולים לתת פחות, אבל אם המורה לפסנתר ילמד את כל הילדים שיגלו בכך עניין, ולא רק את הילדים שההורים שלהם יכולים לממן ולמצוא פנאי, לחוג אחרי הצהריים, אולי יימצא הגאון המוזיקלי הבא דווקא מבין הילדים האלה.

קטנה לסיום

יאיר לפיד, שאול מופז, ציפי לבני, מבקר המדינה, בטר פלייס, תיאוריות קונספירציה, התחממות גלובלית, טוויטר, איראן, ארה”ב, אירופה. אגרת טלויזיה, רשות השידור, התקשורת העוינת, חשבונות, פקקים, נהגים שצופרים סתם (וסטיקר שעיצבתי).

406225_10150511984347221_649832220_8414143_1602498932_n

שכחתי משהו?

1 thought on “דברים שעולים לי על העצבים (ינואר 2012)”

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *